top of page

הכל התחיל בתיכון

כשאליס הייתה בתיכון והמיונים הצבאיים התחילו, היא רצתה להיות בקורס טיס. חבריה קיבלו זימון, אך היא לא. היא לא הבינה מדוע ובמה הם שונים ממנה ומהיכולות שלה. היא בחרה ללמוד הנדסת אווירונאוטיקה וחלל, כי זה הדבר הקרוב ביותר שיכלה לעשות ללהיות טייסת. בגיל 18 היא התחילה ללמוד בפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה וחלל. היא הייתה הסטודנטית הטובה ביותר בפקולטה, והספורטאית הכי טובה בקבוצת הכדורסל של הטכניון- ושוב לא הבינה מדוע היא לא יכלה להיות בקורס טיס.

pic1-20.jpg

המכתבים

בגיל 20, שלחה אליס כמה מכתבים לחיל האוויר ובהם כתבה שברצונה להיות טייסת. היא קיבלה כמה תשובות, שכולן אומרות את אותו הדבר- נשים לא יכולות להיות טייסות. היא החליטה לשלוח מכתבים לכל 120 חברי הכנסת, וקיבלה שתי תשובות: אחת מלימור לבנת שכתבה לה שהיא צודקת אך אין מה לעשות, והשנייה מעזר וויצמן, נשיא המדינה באותו הזמן, שביקש ממנה להתקשר אליו. כשהיא התקשרה אליו, הוא אמר לה: "תגידי, מיידלע, נראה לך שנשים יכולות להיות טייסות?" הוא אמר שביום שבו יהיה גבר שיודע לסרוג גרביים, או אישה שמנצחת על תזמורת, תהיה אישה טייסת.

1_7_edited.jpg

לאחר שיחת הטלפון

11382436_11384939_rumble.jpg

למחרת בבוקר, המקרה כבר היה בעיתון. אליס הייתה בתוכנית "המעגל" ובה הסבירה למה היא חושבת שהחברה תרוויח מזה שנשים יוכלו להיות טייסות ולמה היא יכולה להיות טייסת. למחרת, התקשרה אליה נעמי חזן מהאגודה לזכויות האזרח. לאחר השיחה עם נעמי חזן אליס הפכה לדמות חשובה בחיי היומיום של הימים ההם. בזמן הזה גם התגייסה לצה"ל, צה"ל שילם לה על העלויות של הבג"ץ (בית המשפט הגבוה לצדק). אליס מספרת שהחוויה שלה בבג"ץ הייתה מדהימה ומאוד משמעותית עבורה. אליס שירתה בצבא כעשור בחיל האוויר כמהנדסת אווירונאוטיקה וחלל. הסיבה לכך שלא התקבלה לקורס הטיס הייתה: "עודף מוטיבציה". בשירותה היא פגשה את בן זוגה ההודי, השניים התחתנו. לאחר כעשור בשירות המדינה אליס החליטה לעזוב את חיל האוויר כיוון שהרגישה שזה לא המקום שלה.

bottom of page